סליחה, אפשר שאלה?

סקרנות זה בריא? תלוי למי…

בדרכי לעוד יום במשרד על החד אופן אני יודע שאני חייב להצטייד בציוד המגן שלי, בבקבוק מים, בערכת התיקונים שלי וב… סבלנות והרבה ממנה.
הסבלנות היא מרכיב עיקרי משום שבשל העובדה שאני רוכב לעבודה על חד אופן ישנם לא מעט אנשים בדרך שפשוט חייבים לשאול שאלות לגבי ה”דבר הזה”; ולאחר כשנתיים של רכיבה יומיומית (וכ-5000 ק”מ) החלטתי לעשות סדר ולענות על השאלות באופן מסודר – גם משום שהן חוזרות על עצמן, אבל בעיקר בשביל הצחוק – אז אל תקחו ברצינות רבה מדי את הפוסט הזה. הדבר היחיד שנאמן למציאות בו הן השאלות עצמן. התשובות לעומת זאת – ממש אבל ממש לא… 🙂

אתה רוכב על זה?

לא, אני סתם נהנה להתלבש בבגדי רכיבה, לחבוש קסדה, מגינים, תיק ולהסתובב ברחבי העיר עם גלגל ענק קשור לי אל היד.

זה קשה?

ממש לא, זה יותר קל מתלת אופן עם גלגלי עזר.

איך התחלת עם זה?

תראה, בהתחלה חבר נתן לי לנסות סקייטבורד בקטנה בכל מיני הזדמנויות. הייתי בטוח שאני יכול להפסיק מתי שבא לי.
אח”כ עברתי לרולרים וכשגם זה לא השפיע יותר התחלתי עם קורקינט.
אחרי הקורקינט נפלתי חזק לאופניים והיום אני כבר עמוק בחד אופן.
אבל אני לא מכור, אני יכול להפסיק מתי שבא לי…

כמה זה עולה?

לא שאני מוכר, אבל כמה אתה מוכן לשלם?

יש כזה חשמלי?

ברור.
מה, בחיים לא היית בגלגל הענק בלונה פארק?

למה חד אופן ולא אופניים?

כי חלאס, כמה אפשר לרכוב עם גלגל עזר?

נופלים מזה הרבה, נכון?

חמסה, חמסה, חמסה שום בצל… למה לדבר ככה?

למה יש לזה ברקס?

למה יש לך שאלות קשות?

מה, מייצרים כאלה צמיגים גדולים?

לא, זה מייצור עצמי בבית מעץ גומי שגדל אצלי בחצר לפי מתכון סודי שעובר כבר חמישה דורות במשפחה שלנו…

זה לא מפחיד?

מפחיד?, לא.
להיפך, בדרך כלל אנשים מתפקעים מצחוק רק מלראות את זה.

אפשר לנסות?

תן לי לחשוב על זה רגע…

לא!!!

זה מהיר?

כנראה שלא, אם עדיין לא הגעתי לעבודה, ואתה עדיין כאן לידי ממשיך לשאול שאלות.

איך עולים על זה?

עם סולם שלושה שלבים או מוט קפיצה.

איך יורדים מזה?

סוף מעשה במחשבה תחילה – היית צריך לחשוב על זה לפני שעלית…

אתה עובד בקרקס?

לא, למרות שעכשיו כשאתה אומר את זה אני כבר הרבה זמן בתחושה שהעובדים במשרד פשוט ליצנים אחד אחד…

אפשר לרכוב עם זה בנתיבי איילון?

איילון זה לחלשים, סע עם זה בכביש 6.
אני די בטוח שהמהירות היחסית של 150 קמ”ש בינך לבין הרכבים לא תשנה הרבה…

זה לא מעייף?

וואי, לא הייתי בטוח שתבין את זה בסוף – אבל כן השאלות שלך מעייפות אותי לאללה.

Ben-Shemen

מהיר? אם ילד קטן מאכיל אותך אבק ברכיבת שטח אז כנראה שלא ממש…

 

אם לא תשאלו לא תדעו…

אז כמו שאמרתי בהתחלה, הכל נאמר בהומור ואין לייחס חשיבות רצינית לתשובות הנ”ל.
אם באמת יש לכם שאלות מכל סוג שהוא אתם מוזמנים להיכנס לפורום האתר ולקבל מענה אמיתי ורציני מחבריי הפורום.

כנס החד אופן הישראלי ה-3

חופשי זה לגמרי לבד

כמי שרוכב על חד אופן מזה מספר שנים, הספקתי להכיר מהר מאד בעובדה הפשוטה שכמו הגלגל הבודד שעליו אני רוכב, כך גם אני ושאר רוכבי החד אופן הפזורים להם ברחבי הארץ נועדנו כנראה לרכוב במרבית המקרים לבד באופן יחידני.
יהיו שיגידו שפשוט קשה לארגן קבוצות רכיבה באופן כללי ואחרים (כמוני אגב) יטענו שפשוט קשה להם לתמרן בין העבודה לטיפול בילדים ולמצוא זמן פנוי. בקיצור בד”כ זה רק אני והגלגל שלי…
למעט מפגשים נדירים כמו ברכיבת שטח מאורגנת בסופ”ש או בצורה אקראית לחלוטין בשבילי האופניים של פארק הירקון, קשה לדבר על גיבוש קבוצתי בהקשר של חד אופן.
יכול להיות שזו הייתה חלק מהסיבה שכאשר רפי, האבא הרוחני (והחומרי 🙂 ) של חדי האופן בארץ הקודש סיפר לי על כך שהוא מצוי בהכנות לקראת כנס החד אופן הישראלי ה-3 קיננה בי איזו תחושת ספק קלה לגבי כמות המשתתפים שיגיעו בפועל.
הרעיון בפשטותו בקיום הכנס הוא להכיר חברים לתחביב, לפתח קשרים וללמוד דבר או שניים על הגלגל האחד שלך; בקיצור “תרפיה קבוצתית” – בקטע טוב 🙂

שני שק”שים, שני חדי אופן, אבא ובן ויאללה תן גז

יום הכנס הגיע ולאחר שאני והבן שלי ארזנו לתוך תא המטען של הרכב את חדי האופן ושקי השינה שלנו, התחלנו בנסיעה לעבר הכנס שהתקיים בקיבוץ שובל.
עם הגיענו למתחם הכנס בקיבוץ קידם אותנו מראה משגע של עשרות רוכבי חד אופן בכל הגילאים ובכל הרמות. פרקנו את הציוד מהרכב והפכנו לחלק מנוף הרוכבים.

ברוכים הבאים ל”קומונה”

מרגע הגעתנו לכנס נשאבנו אל תוך זרועותיה המחבקות של הקבוצה המרשימה שמנתה למעלה ממאה משתתפים בכל הגילאים.
השעות הראשונות עברו ברכיבה חופשית משותפת במתחם הכנס שהיה בעצם אולם כדורסל רחב ידיים.
תפעול הכנס, רובו ככולו התבצע בניצוחו של רפי וברוח ההתנדבות של משתתפי הכנס שחלקו ביניהם תחומי אחריות שונים והזכיר “קומונה” של ה”שומר הצעיר”.

מצד אחד קיבוץ ומצד שני תוצרת חוץ

גולת הכותרת של הכנס היה הגעתם של רוכבי חד אופן מחו”ל: סטפני דיטסה ומארק פאביאן.
סטפני היא רוכבת פריסטייל מדהימה וגם נחשבת לרוכבת שטח מהטובות בעולם; ואילו מארק הוא אחד מרוכבי הטריאל הטובים בעולם.
לאורך הכנס השניים האלה התחברו בטבעיות לרוכבים הישראלים וחלקו עימם את הידע המקצועי שלהם בתחומי התמחותם בסדנאות שהתקיימו לאורך הכנס.
שיאו של הכנס היה בתחרות שנערכה במתחם טריאל שנבנה כל כולו ממשטחי עץ וקורות שיצרו מסלול מכשולים מאתגר ומרשים.
במקום הראשון בתחרות הטריאל זכה לא אחר מאשר “אוריה שמש”, שמשתף לא מעט סרטוני טריאל בכיכובו בפורום האתר!
ביצועי המשתתפים בתחרות הטריאל הוכיחו לכל הספקנים כי יש בארצנו הקטנטונת רוכבים ברמה גבוהה מאד – גם אם ישראל היא עדיין לא מעצמה בתחום החד אופן.
בסיום התחרות הפליא מארק פאביאן עם כמה מביצועי קפיצות לגובה, מעבר מכשולים ואיזון מטורף שנראה כאילו לקוח מסצנה של סרט “המטריקס”.

Two_Unis
תרגיל בזוג באחת מהסדנאות למתחילים בהדרכת סטפני (באדיבות אפי קאופמן)

Trial_1
אקשן במתחם הטריאל (באדיבות אפי קאופמן)

Stephanie סטפני במתחם הטריאל (באדיבות אפי קאופמן)

Mark_4
מארק בקפיצה אדירה לגובה במתחם הטריאל

Mark_3
מארק מפגין איזון “עוצר נשימה” בנסיעה על קורה

Mark-2

מארק מדגים נסיעה על קורה נוספת

Mark_1מארק מסיים נחיתה מושלמת לאחר קפיצה

Group_Photo
תמונה קבוצתית של משתתפי הכנס (באדיבות אפי קאופמן)

אפטר “כנס” פארטי

הכנס נמשך יומיים והסתיים ביום שישי בערב, אבל השאיר טעם של עוד.
לשם כך ביום שבת בבוקר נפגשנו 9 רוכבים לנסיעה משותפת עם סטפני ומארק בסינגל “הרצל” המפורסם שביער בן-שמן.
הרכיבה המשותפת הייתה מדהימה וסיפקה לנו הזדמנות נוספת להיחשף ליכולות הרכיבה הטכנית של כוכבי הכנס, מארק וסטפני.

Ben-Shemen
ברכיבת שטח בבן-שמן (באדיבות רפי ויטיס) 

הסבר פנייך לתייר

סטפני ומארק הגיעו לישראל כזוג של “גולשי ספות” ועל כן התאכסנו במספר מקומות שונים בארץ אצל חבר’ה נחמדים שהתנדבו לדאוג להם למיטה חמה ולהיכרות עם סביבת ארצנו היפה.
בחלקי נפל העונג להיות “מדריך הטיולים” של סטפני ומארק בירושלים.
סמטאות העיר העתיקה, הכותל המערבי, החומוס המשובח והקסם שיש רק בירושלים היו מתכון מנצח לחבר’ה הנחמדים האלה שמנגד באופן אישי כבשו אותי באישיותם המקסימה.
הדובדבן שבקצפת היה הפוסט המפרגן שפרסמה סטפני באתר שלה עם חזרתה למולדתה שכותרתו היא: “בבית בישראל” – “At Home In Israel”.
אתם מוזמנים לקרוא אותו בעצמכם ולהתרשם מנקודת המבט של סטפני ומהתמונות המדהימות שהיא צילמה במהלך הביקור:
http://stephaniedietze.de/at-home-in-israel/

לאן ממשיכים מכאן

החוויה המדהימה של הכנס תישאר איתי ועם הבן שלי עוד זמן רב – בשאיפה עד הכנס הבא…

אז מה עושים עד אז ובכלל? מתחילים להתאמן בחד אופן טריאל כמובן 🙂

 

“חירייה אקספרס”: דלת הסתרים של העיר תל-אביב

העיר הניצבת בצפונה של בת-ים

מאז שאני זוכר את עצמי אחד התחביבים שלי כילד היה להתבונן בשקיקה באופק שנשקף מבעד לחלונות ביתי שפנו לכיוון צפון; מבעד לאופק ניצבה לה העיר ת”א-יפו.
כילד שלא גר בת”א אבל הכיר את רחובותיה דרך ביקורים מזדמנים פה ושם, תמיד חלמתי שיום אחד אוכל לפסוע מעל גגות הבתים עמוסי דודי השמש והקולטים לעבר האופק ולרדת הישר אל סמטאות העיר העתיקה ביפו ומשם אל עבר לב העיר הגדולה.
גם היום אינני גר בת”א (ואינני מתחרט על כך) אך היא עדיין ניצבת באופק שבחלונות ביתי (רק מכיוון אחר). רצף הגגות האינסופי כבר לא קיים ובמקומו פרושים שדות רחבי ידיים.
רק דבר אחד נשאר בדיוק כמו שהיה – הרצון לפסוע אל עבר האופק ולנחות הישר אל תוך העיר הגדולה.

“מחילת הארנב”

תארו לעצמכם שבדיוק כמו “אליס בארץ הפלאות” יכולתם לרדת דרך מחילת הארנב ולגלות עולם חדש ואחר ממה שהכרתם.
עכשיו תארו לכם שבמקום הכבישים השחורים והמפויחים, אתם עוברים דרך שדות כפריים, מתחברים לטבע ולבסוף אחרי זמן קצר מגיעים אל לב העיר הגדולה.

דרך עפר, הר זבל והעיר הגדולה.

אז “מחילת הארנב” שלנו מתחילה במושב “חמד”, אשר מבחינת הגישה אליו ובשל הסמיכות שלו לכבישים בינעירוניים מומלץ להגיע אליו אך ורק באמצעות רכב ולא בשום דרך אחרת.
לצד היישוב קיים שביל עפר נוח מאד לרכיבת שטח (המתאים גם למתחילים) המשתרך לאורך נחל שפירים אשר חוצץ בין מושב “חמד” למושב “גנות”.
השביל ממשיך ועובר מתחת לכביש 4 (גהה), אך המעבר מתחת לגשר מוצף בדרך כלל ולכן עדיף להצפין דרך שביל מקביל לכביש 4 (בשום פנים ואופן אסור לעלות על כביש 4 וגם אין צורך בכך) כקילומטר עד אשר נפגוש את נחל איילון ונעבור מתחת לכביש 4 לכיוון חירייה – כאשר בנקודה זו קיים מעבר המותאם לכך.
לאחר המעבר מתחת לכביש 4 (ליד חירייה) ניתן לבחור בין המשך נסיעה מערבה לעבר פארק דרום (שכונת “התקווה”) בת”א או צפונה לעבר העיר רמת-גן השכנה.

OLYMPUS DIGITAL CAMERA השביל ברובו רחב ונח לרכיבה

 

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

הר הזבל “חירייה” באופק

 

OLYMPUS DIGITAL CAMERA נקודת המעבר החוצה מעל נחל איילון ומתחת לכביש 4 אל עבר “חירייה”

OLYMPUS DIGITAL CAMERAקשה להאמין בתחילה שזה אזור המרכז – שתי דקות מת”א ומרמת-גן

תל אביב – הנה אני בא

הרכיבה בחד אופן שטח במסלול זה נוחה ופשוטה – אין בה אקשן כמו במסלולים טכניים והיא מציעה בעיקר הנאה, רוגע ושלווה.
בפאתי פארק דרום הממוקם בשכונת “התקווה” מגיעה לקיצה הדרך ב”מחילת הארנב” ואנחנו חוזרים לגודלנו הטבעי ונבלעים בתוך העיר הגדולה.
מכאן האפשרויות לטיול מרובות ואינספור שבילי האופניים בעיר ייקחו אתכם כמעט לכל נקודה בעיר שאליה תרצו להגיע.
אני באופן אישי חובב חומוס ידוע ולכן התחנה הבאה שלי היא בחומוסייה החביבה עלי שליד נמל יפו.
אזהרה: יש לאכול במידה שלא תעיק על קיבתכם ולתכנן מנוחה ארוכה מספיק לפני החזרה לרכיבה.
או כמו שאומרים “אם אוכלים חומוס גרגירים, לא מדוושים”…

OLYMPUS DIGITAL CAMERAובסוף המסע – “מסבחה”