“אחד משלנו” – הבלוג

סליחה, אפשר שאלה?

סקרנות זה בריא? תלוי למי…

בדרכי לעוד יום במשרד על החד אופן אני יודע שאני חייב להצטייד בציוד המגן שלי, בבקבוק מים, בערכת התיקונים שלי וב… סבלנות והרבה ממנה.
הסבלנות היא מרכיב עיקרי משום שבשל העובדה שאני רוכב לעבודה על חד אופן ישנם לא מעט אנשים בדרך שפשוט חייבים לשאול שאלות לגבי ה”דבר הזה”; ולאחר כשנתיים של רכיבה יומיומית (וכ-5000 ק”מ) החלטתי לעשות סדר ולענות על השאלות באופן מסודר – גם משום שהן חוזרות על עצמן, אבל בעיקר בשביל הצחוק – אז אל תקחו ברצינות רבה מדי את הפוסט הזה. הדבר היחיד שנאמן למציאות בו הן השאלות עצמן. התשובות לעומת זאת – ממש אבל ממש לא… 🙂

אתה רוכב על זה?

לא, אני סתם נהנה להתלבש בבגדי רכיבה, לחבוש קסדה, מגינים, תיק ולהסתובב ברחבי העיר עם גלגל ענק קשור לי אל היד.

זה קשה?

ממש לא, זה יותר קל מתלת אופן עם גלגלי עזר.

איך התחלת עם זה?

תראה, בהתחלה חבר נתן לי לנסות סקייטבורד בקטנה בכל מיני הזדמנויות. הייתי בטוח שאני יכול להפסיק מתי שבא לי.
אח”כ עברתי לרולרים וכשגם זה לא השפיע יותר התחלתי עם קורקינט.
אחרי הקורקינט נפלתי חזק לאופניים והיום אני כבר עמוק בחד אופן.
אבל אני לא מכור, אני יכול להפסיק מתי שבא לי…

כמה זה עולה?

לא שאני מוכר, אבל כמה אתה מוכן לשלם?

יש כזה חשמלי?

ברור.
מה, בחיים לא היית בגלגל הענק בלונה פארק?

למה חד אופן ולא אופניים?

כי חלאס, כמה אפשר לרכוב עם גלגל עזר?

נופלים מזה הרבה, נכון?

חמסה, חמסה, חמסה שום בצל… למה לדבר ככה?

למה יש לזה ברקס?

למה יש לך שאלות קשות?

מה, מייצרים כאלה צמיגים גדולים?

לא, זה מייצור עצמי בבית מעץ גומי שגדל אצלי בחצר לפי מתכון סודי שעובר כבר חמישה דורות במשפחה שלנו…

זה לא מפחיד?

מפחיד?, לא.
להיפך, בדרך כלל אנשים מתפקעים מצחוק רק מלראות את זה.

אפשר לנסות?

תן לי לחשוב על זה רגע…

לא!!!

זה מהיר?

כנראה שלא, אם עדיין לא הגעתי לעבודה, ואתה עדיין כאן לידי ממשיך לשאול שאלות.

איך עולים על זה?

עם סולם שלושה שלבים או מוט קפיצה.

איך יורדים מזה?

סוף מעשה במחשבה תחילה – היית צריך לחשוב על זה לפני שעלית…

אתה עובד בקרקס?

לא, למרות שעכשיו כשאתה אומר את זה אני כבר הרבה זמן בתחושה שהעובדים במשרד פשוט ליצנים אחד אחד…

אפשר לרכוב עם זה בנתיבי איילון?

איילון זה לחלשים, סע עם זה בכביש 6.
אני די בטוח שהמהירות היחסית של 150 קמ”ש בינך לבין הרכבים לא תשנה הרבה…

זה לא מעייף?

וואי, לא הייתי בטוח שתבין את זה בסוף – אבל כן השאלות שלך מעייפות אותי לאללה.

Ben-Shemen

מהיר? אם ילד קטן מאכיל אותך אבק ברכיבת שטח אז כנראה שלא ממש…

 

אם לא תשאלו לא תדעו…

אז כמו שאמרתי בהתחלה, הכל נאמר בהומור ואין לייחס חשיבות רצינית לתשובות הנ”ל.
אם באמת יש לכם שאלות מכל סוג שהוא אתם מוזמנים להיכנס לפורום האתר ולקבל מענה אמיתי ורציני מחבריי הפורום.

כנס החד אופן הישראלי ה-3

חופשי זה לגמרי לבד

כמי שרוכב על חד אופן מזה מספר שנים, הספקתי להכיר מהר מאד בעובדה הפשוטה שכמו הגלגל הבודד שעליו אני רוכב, כך גם אני ושאר רוכבי החד אופן הפזורים להם ברחבי הארץ נועדנו כנראה לרכוב במרבית המקרים לבד באופן יחידני.
יהיו שיגידו שפשוט קשה לארגן קבוצות רכיבה באופן כללי ואחרים (כמוני אגב) יטענו שפשוט קשה להם לתמרן בין העבודה לטיפול בילדים ולמצוא זמן פנוי. בקיצור בד”כ זה רק אני והגלגל שלי…
למעט מפגשים נדירים כמו ברכיבת שטח מאורגנת בסופ”ש או בצורה אקראית לחלוטין בשבילי האופניים של פארק הירקון, קשה לדבר על גיבוש קבוצתי בהקשר של חד אופן.
יכול להיות שזו הייתה חלק מהסיבה שכאשר רפי, האבא הרוחני (והחומרי 🙂 ) של חדי האופן בארץ הקודש סיפר לי על כך שהוא מצוי בהכנות לקראת כנס החד אופן הישראלי ה-3 קיננה בי איזו תחושת ספק קלה לגבי כמות המשתתפים שיגיעו בפועל.
הרעיון בפשטותו בקיום הכנס הוא להכיר חברים לתחביב, לפתח קשרים וללמוד דבר או שניים על הגלגל האחד שלך; בקיצור “תרפיה קבוצתית” – בקטע טוב 🙂

שני שק”שים, שני חדי אופן, אבא ובן ויאללה תן גז

יום הכנס הגיע ולאחר שאני והבן שלי ארזנו לתוך תא המטען של הרכב את חדי האופן ושקי השינה שלנו, התחלנו בנסיעה לעבר הכנס שהתקיים בקיבוץ שובל.
עם הגיענו למתחם הכנס בקיבוץ קידם אותנו מראה משגע של עשרות רוכבי חד אופן בכל הגילאים ובכל הרמות. פרקנו את הציוד מהרכב והפכנו לחלק מנוף הרוכבים.

ברוכים הבאים ל”קומונה”

מרגע הגעתנו לכנס נשאבנו אל תוך זרועותיה המחבקות של הקבוצה המרשימה שמנתה למעלה ממאה משתתפים בכל הגילאים.
השעות הראשונות עברו ברכיבה חופשית משותפת במתחם הכנס שהיה בעצם אולם כדורסל רחב ידיים.
תפעול הכנס, רובו ככולו התבצע בניצוחו של רפי וברוח ההתנדבות של משתתפי הכנס שחלקו ביניהם תחומי אחריות שונים והזכיר “קומונה” של ה”שומר הצעיר”.

מצד אחד קיבוץ ומצד שני תוצרת חוץ

גולת הכותרת של הכנס היה הגעתם של רוכבי חד אופן מחו”ל: סטפני דיטסה ומארק פאביאן.
סטפני היא רוכבת פריסטייל מדהימה וגם נחשבת לרוכבת שטח מהטובות בעולם; ואילו מארק הוא אחד מרוכבי הטריאל הטובים בעולם.
לאורך הכנס השניים האלה התחברו בטבעיות לרוכבים הישראלים וחלקו עימם את הידע המקצועי שלהם בתחומי התמחותם בסדנאות שהתקיימו לאורך הכנס.
שיאו של הכנס היה בתחרות שנערכה במתחם טריאל שנבנה כל כולו ממשטחי עץ וקורות שיצרו מסלול מכשולים מאתגר ומרשים.
במקום הראשון בתחרות הטריאל זכה לא אחר מאשר “אוריה שמש”, שמשתף לא מעט סרטוני טריאל בכיכובו בפורום האתר!
ביצועי המשתתפים בתחרות הטריאל הוכיחו לכל הספקנים כי יש בארצנו הקטנטונת רוכבים ברמה גבוהה מאד – גם אם ישראל היא עדיין לא מעצמה בתחום החד אופן.
בסיום התחרות הפליא מארק פאביאן עם כמה מביצועי קפיצות לגובה, מעבר מכשולים ואיזון מטורף שנראה כאילו לקוח מסצנה של סרט “המטריקס”.

Two_Unis
תרגיל בזוג באחת מהסדנאות למתחילים בהדרכת סטפני (באדיבות אפי קאופמן)

Trial_1
אקשן במתחם הטריאל (באדיבות אפי קאופמן)

Stephanie סטפני במתחם הטריאל (באדיבות אפי קאופמן)

Mark_4
מארק בקפיצה אדירה לגובה במתחם הטריאל

Mark_3
מארק מפגין איזון “עוצר נשימה” בנסיעה על קורה

Mark-2

מארק מדגים נסיעה על קורה נוספת

Mark_1מארק מסיים נחיתה מושלמת לאחר קפיצה

Group_Photo
תמונה קבוצתית של משתתפי הכנס (באדיבות אפי קאופמן)

אפטר “כנס” פארטי

הכנס נמשך יומיים והסתיים ביום שישי בערב, אבל השאיר טעם של עוד.
לשם כך ביום שבת בבוקר נפגשנו 9 רוכבים לנסיעה משותפת עם סטפני ומארק בסינגל “הרצל” המפורסם שביער בן-שמן.
הרכיבה המשותפת הייתה מדהימה וסיפקה לנו הזדמנות נוספת להיחשף ליכולות הרכיבה הטכנית של כוכבי הכנס, מארק וסטפני.

Ben-Shemen
ברכיבת שטח בבן-שמן (באדיבות רפי ויטיס) 

הסבר פנייך לתייר

סטפני ומארק הגיעו לישראל כזוג של “גולשי ספות” ועל כן התאכסנו במספר מקומות שונים בארץ אצל חבר’ה נחמדים שהתנדבו לדאוג להם למיטה חמה ולהיכרות עם סביבת ארצנו היפה.
בחלקי נפל העונג להיות “מדריך הטיולים” של סטפני ומארק בירושלים.
סמטאות העיר העתיקה, הכותל המערבי, החומוס המשובח והקסם שיש רק בירושלים היו מתכון מנצח לחבר’ה הנחמדים האלה שמנגד באופן אישי כבשו אותי באישיותם המקסימה.
הדובדבן שבקצפת היה הפוסט המפרגן שפרסמה סטפני באתר שלה עם חזרתה למולדתה שכותרתו היא: “בבית בישראל” – “At Home In Israel”.
אתם מוזמנים לקרוא אותו בעצמכם ולהתרשם מנקודת המבט של סטפני ומהתמונות המדהימות שהיא צילמה במהלך הביקור:
http://stephaniedietze.de/at-home-in-israel/

לאן ממשיכים מכאן

החוויה המדהימה של הכנס תישאר איתי ועם הבן שלי עוד זמן רב – בשאיפה עד הכנס הבא…

אז מה עושים עד אז ובכלל? מתחילים להתאמן בחד אופן טריאל כמובן 🙂

 

“חירייה אקספרס”: דלת הסתרים של העיר תל-אביב

העיר הניצבת בצפונה של בת-ים

מאז שאני זוכר את עצמי אחד התחביבים שלי כילד היה להתבונן בשקיקה באופק שנשקף מבעד לחלונות ביתי שפנו לכיוון צפון; מבעד לאופק ניצבה לה העיר ת”א-יפו.
כילד שלא גר בת”א אבל הכיר את רחובותיה דרך ביקורים מזדמנים פה ושם, תמיד חלמתי שיום אחד אוכל לפסוע מעל גגות הבתים עמוסי דודי השמש והקולטים לעבר האופק ולרדת הישר אל סמטאות העיר העתיקה ביפו ומשם אל עבר לב העיר הגדולה.
גם היום אינני גר בת”א (ואינני מתחרט על כך) אך היא עדיין ניצבת באופק שבחלונות ביתי (רק מכיוון אחר). רצף הגגות האינסופי כבר לא קיים ובמקומו פרושים שדות רחבי ידיים.
רק דבר אחד נשאר בדיוק כמו שהיה – הרצון לפסוע אל עבר האופק ולנחות הישר אל תוך העיר הגדולה.

“מחילת הארנב”

תארו לעצמכם שבדיוק כמו “אליס בארץ הפלאות” יכולתם לרדת דרך מחילת הארנב ולגלות עולם חדש ואחר ממה שהכרתם.
עכשיו תארו לכם שבמקום הכבישים השחורים והמפויחים, אתם עוברים דרך שדות כפריים, מתחברים לטבע ולבסוף אחרי זמן קצר מגיעים אל לב העיר הגדולה.

דרך עפר, הר זבל והעיר הגדולה.

אז “מחילת הארנב” שלנו מתחילה במושב “חמד”, אשר מבחינת הגישה אליו ובשל הסמיכות שלו לכבישים בינעירוניים מומלץ להגיע אליו אך ורק באמצעות רכב ולא בשום דרך אחרת.
לצד היישוב קיים שביל עפר נוח מאד לרכיבת שטח (המתאים גם למתחילים) המשתרך לאורך נחל שפירים אשר חוצץ בין מושב “חמד” למושב “גנות”.
השביל ממשיך ועובר מתחת לכביש 4 (גהה), אך המעבר מתחת לגשר מוצף בדרך כלל ולכן עדיף להצפין דרך שביל מקביל לכביש 4 (בשום פנים ואופן אסור לעלות על כביש 4 וגם אין צורך בכך) כקילומטר עד אשר נפגוש את נחל איילון ונעבור מתחת לכביש 4 לכיוון חירייה – כאשר בנקודה זו קיים מעבר המותאם לכך.
לאחר המעבר מתחת לכביש 4 (ליד חירייה) ניתן לבחור בין המשך נסיעה מערבה לעבר פארק דרום (שכונת “התקווה”) בת”א או צפונה לעבר העיר רמת-גן השכנה.

OLYMPUS DIGITAL CAMERA השביל ברובו רחב ונח לרכיבה

 

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

הר הזבל “חירייה” באופק

 

OLYMPUS DIGITAL CAMERA נקודת המעבר החוצה מעל נחל איילון ומתחת לכביש 4 אל עבר “חירייה”

OLYMPUS DIGITAL CAMERAקשה להאמין בתחילה שזה אזור המרכז – שתי דקות מת”א ומרמת-גן

תל אביב – הנה אני בא

הרכיבה בחד אופן שטח במסלול זה נוחה ופשוטה – אין בה אקשן כמו במסלולים טכניים והיא מציעה בעיקר הנאה, רוגע ושלווה.
בפאתי פארק דרום הממוקם בשכונת “התקווה” מגיעה לקיצה הדרך ב”מחילת הארנב” ואנחנו חוזרים לגודלנו הטבעי ונבלעים בתוך העיר הגדולה.
מכאן האפשרויות לטיול מרובות ואינספור שבילי האופניים בעיר ייקחו אתכם כמעט לכל נקודה בעיר שאליה תרצו להגיע.
אני באופן אישי חובב חומוס ידוע ולכן התחנה הבאה שלי היא בחומוסייה החביבה עלי שליד נמל יפו.
אזהרה: יש לאכול במידה שלא תעיק על קיבתכם ולתכנן מנוחה ארוכה מספיק לפני החזרה לרכיבה.
או כמו שאומרים “אם אוכלים חומוס גרגירים, לא מדוושים”…

OLYMPUS DIGITAL CAMERAובסוף המסע – “מסבחה”

ניידות יומיומית או “איך אני אמור להגיע לעבודה עם כל הפקקים האלה?!”

צרות של שכיר ממעמד הביניים

טוב, אז אני לא האדם הראשון שהתחבט בשאלה “איך אני מגיע מהבית לעבודה באופן הכי מהיר שניתן מבלי להיכנס לפקקים של הבוקר?”.

רבים וטובים ניסו ועדיין מנסים את כוחם במציאת פתרונות יצירתיים לבעיה זו.

בין הפתרונות המוצעים ניתן למנות את השיטות הבאות:

1-     השכמה מוקדמת בבוקר לפני קרן אור ראשונה ויציאה לכביש עם אנשים שעוד לא לגמרי ערים אבל נהנים ממרחבי הנתיבים הנדירים שייכחדו בפקק של מכוניות ממש במהלך השעה הקרובה שלאחר מכן.

יתרונות: וואלה דפקת את המערכת; אתה נוסע בכביש ריק ומגיע לעבודה תוך רבע שעה עד עשרים דקות.

חסרונות: אתה באמת רוצה לוותר על שעות שינה יקרות? להיות זומבי לאורך כל היום? ולהיות לבדך במשך שעתיים\ שלוש במשרד בבוקר?
אגב, אם אתה נשוי עם ילדים – איך בדיוק הם אמורים להגיע לבי”ס בשעה שמונה? בקיצור, שיהיה בהצלחה עם לשכנע את אשתך לעשות את זה במקומך…

2-     נסיעת שטח עם הרכב (רכב חברה כמובן) לעקיפת הצמתים הפקוקים, כמו כמה מחבריי הטובים שגילו כי דרכי העפר שלאורך כביש 5 לא מהווים אתגר קשה מדי למאזדה 3.

יתרונות: אין  כמו להתייחד עם הטבע או לפחות עם כמה מזרמי השפכים העוברים דרך יובלי הירקון ולגוון את הדרך האפרורית עם קצת ירוק בעיניים.
חוץ מזה, תמיד תוכל להתקשר לחברת הליסינג ולהתלונן שההגה רועד במאה קמ”ש (בנסיעת שטח) ולטפוח לעצמך על השכם כי אשכרה גילית בעיה מכנית נדירה…

חסרונות: בהצלחה עם לקרוא לגרר שייחלץ אותך מהנחל, השלולית או סתם כי נשבר אגן השמן של הרכב מאחת הגבשושיות בשביל והרכב משום מה לא מתקדם לשום מקום.
אתה תידרש לתת הסברים וכדאי שתחשוב על הסבר יצירתי ומשכנע אחד לפחות…

3-     תחבורה ציבורית – אוטובוסים

יתרונות: לא נמצאו כאלו בינתיים אך טובי הדמגוגים עובדים על מציאתם יומם וליל ומפרסמים אותם בתשדירי שירות ברדיו ובטלוויזיה. ללא הצלחה בשכנוע עד כה… פשוט כי המציאות שונה להחריד מהפרסומות ונוסף על כך, סביר מאד להניח שמנהלי הפרסום לא נסעו באוטובוס מאז הטיול השנתי של כיתה י”ב לאילת אז זה לא הוגן להאשים אותם.

חסרונות: רצוי להוסיף פילטר בסעיף הזה כדי לאפשר הצגה של החסרונות במאהאלף או עשרת אלפים רשומות לעמוד.
אבל ברצינות, תחבורה ציבורית בארצנו הקטנטונת לא הוכחה עד כה כדאית או משתלמת מספיק, אחרת איך תסבירו את העובדה שמספר הרכבים שעולים על כבישי ישראל רק גדל בכל שנה – הציבור מצביע ברגליים (או ברכבים פרטיים).

מישהו זוכר למה קוראים לזה “כביש מהיר”?

אז איך כל זה קשור לחד אופן?

מי שמכיר אותי יודע שניסיתי בערך כל אמצעי תחבורה קיים כדי לנייד את עצמי מהבית לעבודה – החל מאופניים ורולרים, דרך סקייטבורד ואפילו קורקינט (לא ממונע).
בקיצור, לא ממש אמצעי תחבורה קונבנציונליים לאדם הממוצע ו”הנורמטיבי”.
מידת היעילות של כל אחד מאמצעי התחבורה שבהם השתמשתי הייתה מוגבלת – בין אם בגלל הגודל (אופניים לא חברים ב”אגד” – עיין ערך תחבורה ציבורית בישראל), או בגלל סוג הגלגל (רולר מוגבל לאספלט בלבד), ועד לרמת היעילות (סקייטבורד וקורקינט – ממוצע 1.5 קמ”ש נשמע לכם טוב?).

ואז יום אחד עלתה במוחי המחשבה: “חד אופן עוד לא ניסיתי”.
יחלפו להן מספר שנים לא מעטות לאחר מכן עד שאגשים את אותו חלום ילדות ישן ואלמד לרכוב על חד אופן.
יחלפו להם עוד מספר חודשים בהם איחשף לענפים השונים של חד האופן וביניהם חד אופן מסוג “מרתון” המיועד לנסיעה למרחקים.

אני מודה שהרעיון נראה בתחילה מופרך בעיניי ואפילו חשדתי שזהו לא יותר מגימיק זול.
אבל אחרי שמציתי את חד האופן ה”לימודי” שלי ונסעתי אתו למרחקים לא הגיוניים של 10 עד 20 ק”מ, התחלתי להאמין שהרעיון לניידות באמצעות חד אופן הוא לא כל כך מופרך בעצם.

או קיי, אז איך משכנעים את אשתי שאני צריך חד אופן מרתון
מבלי שהיא תזרוק אותי מהבית?

יעברו להם מספר חודשים בהם אחרוש את הסרטונים ביו-טיוב של גיבורי נסיעות המרחק בחד אופן ואדמיין את עצמי רוכב אל עבר השקיעה כמו צ’רלס ברונסון או קלינט איסטווד.

באמצעות דמיון מודרך הכול אפשרי כנראה – וגם אינספור חפירות לאשתך על כך שזה בעצם אחלה רעיון וכולם ירוויחו ממנו בסוף (בנוסף למוכר חד האופן כמובן).

הלם, תדהמה ו”מה לכל הרוחות חשבתי לעצמי?”

שעת ערב מאוחרת, אני אצל רפי – הדילר שלי לסם הממכר הזה שנקרא חד אופן.
רפי סוחב קופסה ענקית ומוציא ממנה חלקים. “זה הגלגל?” אני שואל בהלם. “קצת גדול, לא? – בתמונה זה נראה יותר קטן” אני ממלמל לעצמי בלחש.
אני מתחיל לתהות אם לא קפצתי גבוה מדי הפעם; תרתי משמע…

אימון ראשון או “שאלוהים יעזור לי עם העלייה על החיה הענקית הזו”

זה נראה מפחיד, אבל משהו חזק ממני גרם לי לא לוותר ולאלף את החיה האימתנית הזו בגודל 36 אינץ’ – לא בטוח אם זה היה אגו, כבוד או הרצון להוכיח לאשתי “שזה בדיוק, אבל בדיוק מה שהיה חסר לי בחיים” ואולי שילוב של כל אלה ביחד.
ההתחלה קצת קשה, אבל בסוף זה עובד ואני רוכב על החיה המפחידה הזו ומתחיל להתרגל לגובה והמהירות החריגים בעוד השכנים שלי מנגד מתרגלים למראה החריג בנוף השכונתי שלהם שחולף להם ליד הבית כל כמה דקות עם חיוך מטופש של ילד מרוח על הפנים.

מה אתה צוחק עלי? אני מידה S

“על גאווה ודעה קדומה” או “אדם בגילך ובמעמדך חייב להגיע עם רכב לעבודה”

זה ששכנעתי את אשתי לאשר לי לקנות חד אופן ענק היווה רק מעבר משוכה בודדת בדרך להשלמת התוכנית המלאה הסודית שלי: “להגיע לעבודה על גבי החד אופן”.
עכשיו לך תסביר לה שזה כיף, יעיל, מהיר, נייד, קל, וכו’.
אבל אשתי שבויה בקונספציות קדומות ולא תרשה לעצמה לקבל רעיונות שסותרים אותם.
“יש לנו שני רכבים ואין שום סיבה שלא תגיע לעבודה ברכב” – קבעה בנחרצות אשתי ודחתה את הערעור שלי בפעם האחרונה (לפחות ככה היא האמינה).

“הכל בסדר, אשתך הייתה מעורבת בתאונה, תגיע בבקשה מהר”

טלפון בבוקר, קצר ומלחיץ מקפיץ אותי לכביש 1 ישר מהעבודה.
נהג שלא היה מרוכז בנעשה בכביש (אולי היה מרוכז בנייד שלו במקום?) התנגש במהירות של כ-100 קמ”ש ברכב של אשתי בזמן שהיא עמדה בפקק. אשתי בסדר, קצת בהלם – או קיי הרבה בהלם, אבל בסדר תודה לאל.
הרכב של אשתי כבר לא יהיה בסדר.

“להפוך חיסרון ליתרון” או איך למנף רעיון בעקבות בעיה

נשארנו עם רכב אחד וללא אלטרנטיבה.
עתידות: הבירוקרטיה של חברות הביטוח עובדת לאט, וגם בחלוף שלושה חודשים לא יראה באופק הפיצוי שיאפשר רכישת רכב חדש.

“אין לנו ברירה” אני מפציר באשתי מספר ימים לאחר התאונה.
“אני אשאיר לך את הרכב ואסע בחד אופן לעבודה”.
“נראה לך?” היא משיבה לי. ואני לא מוותר – “זה עכשיו או אף פעם”, אני אומר לעצמי.
ובסוף אחרי חפירות אינטנסיביות חוזרות ונשנות, זה עובד! אשתי מסכימה להצעה שלי או במילותיה שלה “תעשה מה שאתה רוצה, רק עזוב אותי כבר במנוחה”; עכשיו… חובת ההוכחה עלי!

הדרך המתפתלת, המבטים המופתעים והאמונה שאתה שפוי למרות שאף אחד אחר חוץ ממך לא חושב ככה

אז בסופם של כל התכנונים והעיון האינסופי במפות לאיתור המסלול הטוב ביותר מבין דרכי הגישה השונות, סוף סוף יצאתי לדרך שחלקה עברה בשבילים לבנים בפרדס וחלקה בשבילי האופניים שלצד נחל הירקון.

הדרך מהבית לעבודה מעולם לא נראתה פסטורלית יותר; כל נסיעה נראתה כמו יציאה לטיול בחיק הטבע והפקקים והנהגים העצבניים נראו כמו זיכרון רחוק ודהוי.
במקום מאזדות וטויוטות שנדחפות לנתיב שלך בפקק, חתכו את השבילים שועלים, נוטריות ופה ושם גם כמה תנים.

בשביל מה צריך 4×4 אם אפשר 1x1?

במקום העבודה פרגנו לי על המהלך, למרות שהיו גם אחדים שהרעיון נראה להם מופרך, לא יעיל בעליל והאמינו שזה יחלוף במהרה. אבל… הם טעו, בגדול.

מזה כשנה שאני ממשיך לרכוב לעבודה מדי יום על החד אופן ונהנה מכל רגע וחושב לעצמי כמה טוב שלא הקשבתי לכל מי שהתייחס בביטול לרעיון שלי ואיזה פספוס זה היה עלול להיות.

עד היום, אנשים זרים שנתקלים בי לראשונה בזמן הרכיבה לוטשים מבטים וחלקם גם פולטים את הבדיחה הלעוסה “איבדת גלגל?”, אחרים חולקים את דעתם על התחביב באופן לא מחמיא במיוחד; ולמרות זאת ישנו גם מיעוט של אנשים שמפרגן מכל הלב והנשמה.

ממש “שכונה” מה שהולך פה…

הערה: למען הפרוטוקול אציין שבמקום העבודה שלי ישנן מקלחות לרווחת העובדים.
ברור לי כי לולא מקלחות אלו לא היתה בידי היכולת להתנייד בצורה שכזו.
מי ייתן ובכנסת ישראל יחוקקו חוק שיחייב התקנת מקלחות בכל מקומות העבודה – ויפה שעה אחת קודם.

סוף דבר

אז האם נמצא הפתרון האולטימטיבי לבעיות הניידות מהבית לעבודה?

אני חושב שבהחלט כן ותתפלאו אולי לשמוע אבל לא מדובר בהכרח בחד אופן…

הפתרון לבעיה מצוי בכל אחד מאיתנו ובעבור כל אחד הפתרון ייחודי, תפור ומותאם למידותיו שלו בלבד.

בין אם יהיו אלה אופניים, חד אופן, רולרים או אפילו נסיעה משותפת של חברים לעבודה ברכב אחד עפ”י סבב תורנויות – Car Pool.

אבל הדבר החשוב באמת הוא לא לחשוש מ”מה יגידו” או “מה יחשבו” אנשים אחרים.

תעשו מה שמתאים לכם, ועם קצת כריזמה וקסם אישי יש סיכוי יותר מסביר שעוד אנשים ילכו בעקבותיכם.